דוד פרסמן

שמי דוד פרסמן, 23, נשוי ואב לשתים.

בחיי אני תלמיד ישיבה, וזוכה, לאושרי, ללמוד תורה ברוב שעות היום.

כבר כמה שנים שאני עוסק, בשעות הפנאי, בעיצוב ותכנות גופנים. התייחסתי לזה כאל תחביב. אהבתי את זה, אפילו מאד, אבל לא מעבר. מעולם לא ייחסתי לזה משמעות גדולה מדי.

כשנתקלתי בפרויקט אות חיים הופתעתי מהכח של היצירה הזו, לרפא לבבות נשברים ולהנציח חיים שהיו ואינם. הופתעתי מהאור שהיא מעניקה למשפחות השבורות ולסביבה הכאובה, מהיכולת של כתב־יד, עם כמה שהוא נראה לנו אגבי, להיות מצבה.

לא יכולתי להשאר אדיש. ידעתי שזה ייקח הרבה זמן, מאמץ והשקעה. שזה יהיה כרוך לעיתים בתסכול וקצת חוסר אונים. אבל האפשרות שנפלה לי לידיים לא הרפתה ממני. סוף סוף יש לי משהו נשגב לעשות עם התחביב הזה. אני חייב.

הפונט הראשון שיצרתי למיזם היה מכתב־ידו של ליאור סימינוביץ'.

קראתי על ליאור. על מי שהוא היה, וגם על מי שרצה להיות. חלק מצילומי כתב־היד שנשלחו אלי עסק במי שהוא, ובשאיפותיו ותקוותיו לעתיד: "הערכים שאני מונחה על ידם בחיים הם: לא לעשות מעשים רעים… לעזור לאחרים… לקחת הכל בקלות… לא לוותר גם כשקשה…"

עיצבתי את האותיות אחת אחת, חש שאני נוגע בנימי נשמתו. קראתי שוב ושוב את מכתביו, מול עיני מרחפים רגשותיו, אהבותיו, תקוותיו, תפילותיו.

אני אסיר תודה על הזכות שניתנה לי.