גיא, בן ללבנה ואורי, אח לשיר ורותם, גיס לאיציק, ודוד של אגם ונוי. גר בראשון לציון.
גיא היה הבן הקטן ועדיין גר בבית. הבית תמיד היה פתוח ומלא בחברים, הוא היה חבר טוב ואהוב, עם חיוך גדול, "מסמר הערב". חברים שלו אומרים שתמיד דאג להרים להם, לפרגן ולהחמיא. נתינה הייתה בדם שלו, רצה שכולם סביבו יהיו מרוצים.
היה ילד יצירתי ומוכשר מאוד, צִייר, פיסל, כתב, אהב כדורגל ואגרוף. גיא התעסק באופנה וחלם לפתוח עסק. אהב לחגוג את החיים וחי כל יום כאילו היה יומו האחרון.
גיא יצא עם חמישה חברים ברכב, למסיבה "נובה" שחיכה לה המון. הם הספיקו לרקוד, לשמוח ולהעלות תמונות. הוא אמר לידידה שפגש שם: "עד שהתחילו הטילים זו המסיבה הכי טובה שהייתי בה בחיים". כשהכל התחיל כולם עוד היו יחד והתחילו לברוח ברכב, גיא היה רגוע ודאג לשלוח ווצאפ לחברים שפגש במסיבה לשאול לשלומם ולהרגיע אותם, הספיק גם לדבר עם המשפחה ואמר שהכל בסדר. אחרי כמה דקות נסיעה הם נתקלו בטנדר מחבלים מולם, באותו רגע החמישה התפצלו. בן חסיד ומשה סעדיאן שהיו איתו ברכב, נרצחו. שניים ניצלו…
גיא הוגדר בתחילה כנעדר, אחר כך כחטוף, עד שעדכנו שהוא נמצא בתוואי כביש 232 ללא רוח חיים.
ללוויה שלו הגיעו כמעט 1000 איש! ״אחי הקטן גיא…״ ספדה לו אחותו שיר. ״כמה קשה לי האובדן שלך… אני רוצה להודות לך על 23 שנים שבהן היית אח אוהב, מחבק, שואל שאלות, מציק, מבקש שאבשל לך דברים טעימים, מתייעץ, מייעץ, מצחיק ופשוט שהיית אחי הקטן… והלב שלי שבור וכואב. אנחנו נזכור ונאהב אותך לנצח, מבטיחה.״
