בנם של ליליאן וישראל. גדל בכפר שמאי. אח לתהילה, נופר, צליל, ליאור, יחיאל ואביב. בן זוג להגר.
יעקב היה אמן מדהים, בנוסף להיותו אדם מדהים – מוכשר, סקרן, חרוץ, צנוע, חבר טוב, מכיל, סבלני ומקבל.
כל אחד יכול היה למצוא את המקום שלו לידו, והוא תמיד קיבל בזרועות פתוחות ובהבנה את כולם.
לא הרבה זמן לפני המלחמה הוא סיים את שנתו הראשונה בלימודי עיצוב תעשייתי בשנקר – מאוד נהנה בתואר ומאוד הוערך על ידי מוריו.
בנוסף לכך שהיה אמן, יעקב היה מאוד פרקטי, עם רגליים על הקרקע, ולכן בחר בתחום של עיצוב תעשייתי. היו לו כבר כמה פטנטים שהחל לרשום, ולא הספיק להוציא לפועל. תמיד היו לו אלף רעיונות בראש. בנוסף הוא היה מקעקע וצייר, והיו לו ידי זהב!
את בת זוגו הגר הכיר כשהיה בן 17 והיא בת 16. יחד היו 5 שנים, אחריהן נפרדו לכמעט 5 שנים בהן יעקב טייל בחו״ל, למד לקעקע, התמקצע בציור ורישום, ונרשם ללימודי עיצוב תעשייתי.
כשחזר, חידשו ומיסדו את אהבתם. יעקב ציפה והתרגש מאוד לקראת לידת הבת שלו!
הבית שהקימו היה בית חם ואוהב מלא באומנות של יעקב, עם שני כלבים וחתולה שהיו חלק מהבית.
יעקב נהרג ב7.11 בלחימה בעזה, בדיוק חודש אחרי השבת השחורה. הוא שירת כמילואימניק בשריון בפלוגת הזעם של גדוד 52 חטיבה 401. תפקידו בטנק היה טען, בנוסף הוא היה אמל״חיסט בשירותו הצבאי, וכשגויס למילואים לקח איתו את מכונת התפירה שלו ותפר ושיפצר ווסטים ושכפו״דים כל זמן שלא התאמן או נלחם.
כשנפל היתה אשתו בחודש החמישי להריונה.
בפברואר 2024 נולדה בתו, אלה.
יהי זכרו ברוך.
