מיכאל, מייקל, מייקי, בן חמו

נפל בקרב על קיבוץ כיסופים ב-7.10.23, יומיים לפני חופשת השחרור שלו מצה״ל וכשבועיים לפני יום הולדתו ה-22.

מיכאל, סמל מחלקת צלפים שבאותו בוקר שימש כמפקד כוח הסיור יצא עם לוחמיו אל מול חוליות מחבלים רבות שחדרו לשטח ישראל בהבנה שזו מלחמה על הבית ועל מדינת ישראל שכל כך אהב. מיכאל וחייליו נלחמו בגבורה על מנת להגן על תושבי קיבוץ כיסופים וחיילי מוצב כיסופים. הם הצליחו לחסל חלק מחוליות מהחבלים ולעכב את השאר מספיק זמן, מה שאיפשר למוצב להערך ולא ליפול. בקרב זה נהרג גם הלוחם עדי צור ז״ל.

מיכאל התחנך בישיבת אמית עמיחי שברחובות, לאחר מכן המשיך למכינה קדם צבאית ״מיתרים לכיש – בית גוברין״ ול״מדרשת הערבה״ בעין יהב שם עבד בחקלאות כחצי שנה עד גיוסו לגולני. במסלול בגולני היה למצטיין פלוגתי בסיום ההכשרה ויצא לפיקוד. היה מפקד נערץ על כלל חייליו שמעידים עליו שהכניס בהם ערכים ורוח, היה נוהג לתת להם עונשים יצירתיים, במקום שעות ביציאה, כמו ללמוד על חלל מהיחידה ולהעביר את סיפורו לחיילים.

מיכאל היה אדם שהערכים שלו הובילו אותו כאדם, מפקד ולוחם. מי שסבב אותו הרגיש שעצם השהייה לצידו של מיכאל גרמה לו להשתפר ולהתעלות. צנוע ורגיש שתמיד חשב על כולם לפני עצמו, אהב את המדינה שלנו והיה מוכן לעשות הכל עבורה.

ביומן שנמצא לאחר מותו מיכאל כתב:

״אבות אבותי חלמו להגיע לרגע בו הם מגינים על מדינת ישראל ואני עומד להגיע לזכות הזו״

״כולי תקווה שיום יבוא ואני אוכיח שאעשה הכל למען המדינה, מעבר לכך שאתן הכל ואסכן הכל למען חבריי הצוות שלי״

לנצח נזכור אותך ואת כל מי שהיית