בנם של ארנון ואסנת, אח ליובל ורז.

נפל ב- 7/10/23 בשבת הארורה של חדירת המחבלים ליישובי העוטף.

עומר, סמ"פ בגדוד 51 של גולני, היה בסיור על הגדר משעת בוקר מוקדמת והוזעק עם החפ"ק שלו לתת מענה לחדירות המחבלים. לאחר קרב בו הצליחו לבלום חלק מהמחבלים, נהרג עומר ביחד עם שניים מחייליו. נמצא במותו עם מחסניות ריקות מלבד מחסנית אחרונה שנותרו בה כדורים בודדים.

עומר היה מפקד אהוב על חייליו. כמ"מ קיבל את מחלקת החוד של פלוגה ג' שהיתה במצב קשה ובעזרת הקסם האישי שלו, הצליח להפוך אותם למחלקה המצטיינת בגדוד עם ממוצע הציונים הגבוה ביותר בבוחן בר-אור.

כנער היה ספורטאי מוכשר ואהב בעיקר כדורגל. אהד את קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד ובארץ את מכבי חיפה. שיחק בנבחרת הכדורעף של בית הספר מעיין-שחר. שיחק כדורגל בקבוצת הפועל גלי גבעת חיים. זכה לא פעם באליפות הפינג-פונג של קיבוצו גבעת חיים מאוחד.

עומר היה בחור ערכי, צנוע ומעט ביישן, אבל בקיבוץ היה המרכז והדבק של חבורת בני גילו.

בגולני היתה לו התחלה קשה מכיוון שרצה להגיע לסיירת או לאגוז ולמרות התוצאה הטובה שהיתה לו בגיבוש, שובץ לגדוד 51 לצורך השבחת גדודים.

למרות חוסר שביעות רצונו מהשיבוץ לגדוד, מהר מאוד השתלב עומר בהצלחה בין חבריו למחלקה ובהמשך עם חייליו, שהתאהבו בו והוא בהם.

מתוך הספדי חייליו ורעיו לנשק:

"כשאומרים שאלוהים לוקח את הטובים, מדברים בדיוק עליך. הכי טוב, הכי חזק, הכי גיבור, הכי מנהיג, הכי ערכי, הכי הכל…"

"ראיתי אדם עם עוצמות כאלו גדולות וענווה כזו גדולה, פיקוד שקשה לפספס. החיילים הרימו אליך את העיניים במבט מלא הערצה… לכולם היה ברור, אלה האריות של וולף. לא היתה ולא תהיה מחלקה טובה כמו שלך בגדוד.
תמיד היית ותהיה מספר 1."

אחרי מותו של עומר, התגלה במפתיע שבנוסף לכל, הוא גם ידע לכתוב. שלושה שירים שכתב נמצאו אצלו, כאשר אחד השירים "לאן אתה הולך" מתאר מוות ואת יציאת הנשמה מהגוף והולחן ע"י רמי קליינשטיין.

עומר אהוב שלנו, יהי זכרך ברוך.