תפארת לפידות אהובתנו. מחריש. בת אוהד ושרית, שניה מבין שבעה ילדים. ילדת אור וחופש, עם לב מכאן ועד אוסטרליה, אותנטית והכי מצחיקה בעולם, עם צחוק מתפרץ. מלאת חיבור לעצמה ולה'. מגנט ודבק אנושי, שלוקחת את כל מי שסביבה לחוויית שייכות גדולה.

צוללת בשניות לעומקי מי שיושב מולה עם עיניים מקשיבות ורגישות, אבל לא מתוך חודרנות אלא בהקשבה עמוקה עמוקה שבסופה קבלה שלמה.

חברת אמת עד הרגע האחרון של חייה.

פלא עולם אמיתי.

*

סיפור מותה זה סיפור חייה.

תפארת היתה דבק אנושי, חיברה בין אנשים שביום יום הם מים ושמן אחד לשני. אבל איכשהו כשהיא היתה באמצע – זה עבד. טוב.

תפארת היתה חברה ברמח איבריה, אבל לא חברה של הכיף רק. חברה של הנשמה של חברים שלה. היא עקפה את ההגנות של אנשים ויכלה לצלול איתם ברגע לעומק נשמתם.

תפארת היתה בחופש. מטיול מאוד ארוך. שנה ושבעה חודשים לפני שנרצחה טיילה באפריקה, הודו, סרי לנקה, חזרה להודו, ומשם לאוסטרליה שם היתה בחודשים האחרונים. היא חזרה לארץ לביקור בחגים והיה לה כרטיס טיסה חזור לאוסטרליה ליום לפני קבורתה…

תפארת הגיעה למסיבה בנובה בחמש וחצי בבוקר(!) עם חבר בשם עידו ושם פגשו חברים מהטיולים שלה בעולם. התחילו הטילים, היא נשארה לצחוק על החברים שלה "מתנחלים גידלתי ורוממתי" על זה שהם מתקפלים כל כך מהר.

בסוף החליטו החבר'ה שלה שגם הם מתפנים כי לא נראה שתמשיך המסיבה.

תפארת היתה אמורה לחזור עם עידו איתו היא באה – ולפני שעלתה לרכב שמה לב שריני זיגדון, חברה טובה שלה נוסעת לבד. אז היא סגרה את הדלת ואמרה לעידו – אני אסע עם ריני כדי שלא תהיה לבד. עידו סיים את הנסיעה ברכב השטח שלו עם 10 אנשים עליו.

ריני ותפארת התחבאו בשיחים, תפארת התקשרה להורים (משפחה דתית לכן ענו רק בפעם השניה) ואמרה להורים שלה שיש מחבלים ורכבים שרופים "רק רציתי שתדעו"… בגדול, היא הבינה שזה אירוע קשוח מאוד שלא בטוח שתצא ממנו בשלום ופשוט התקשרה להיפרד.

תפארת וריני הי״ד נרצחו יחדיו.

בעינינו, תפארת נרצחה בעת מילוי תפקידה כחברה.

ברגע הנכון בחרה במה שהוביל אותה בחייה הקצרים – להיות חברת אמת אבל באמת.

כבר מתגעגעים לצחוק שלך, לשטויות, לשיחות נפש איתך, לסיפורים הגנובים שקורים רק לך.