בן הזקונים של אסנת ונסים. נולד וגדל באשדוד. אח לליאל, חיים, שלום ומצדה.
בן 26 בנופלו.
למד בבית הספר "גאולים" ובתיכון המקיף ג' וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה במתמטיקה ובמגמות פיזיקה וכימיה. אהב את הים ועסק בספורט וכושר ובעיקר בריצה וכדורגל. התאמן שעות רבות מדי יום. "אפילו במשחקי כדורגל בשכונה לא היה מוכן שהחברים יריבו."

בחודשים שקדמו לגיוסו התנדב כמורה בבית הספר היסודי "אילנות" שבעיר ועבד עם תלמידים המתקשים בלימודים. בדרכו הייחודית, הנחושה והרגישה סייע להם בלימודי קריאה ומתמטיקה תוך שילוב אלמנטים מעולם הספורט, והצעיד אותם לעבר הישגים, במקומות שמורים רבים לפניו כשלו.

חן התמיין לשייטת 13 והתגייס לחטיבת הצנחנים, שם שירת בשנותיו הראשונות בגדוד 202. כבר בטירונות בלט וסומן לפיקוד. הוביל ופיקד מבצעים רבים בעצימות גבוהה ותואר כמקצוען בחסד עליון ובעל מנהיגות שקטה.

חן הקדיש את כל כולו לעשייה הצבאית והפיקודית מתוך תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך. בזמן הפנוי המועט שנותר לו, למד באדיקות את "מסילת ישרים", ספרו של הרמח"ל, והתעמק בסוגיות של מוסר ותיקון המידות.

בין אימון למבצע העלה על הכתב מחשבות, הגיגים ודרכי פעולה ומשפטים מעוררי מוטיבציה. "העליות והמורדות הן חלק מהדרך," כתב לעצמו, "אז מה אתה נבהל?"

נוכח יכולותיו, משכה אותו יחידת העילית "מגלן" שבעוצבת הקומנדו לשורותיה.
שנה אחת בלבד לאחר המעבר לעוצבת הקומנדו, שבר חן שיא נוסף עת הוחלט למנותו לסגן מפקד יחידת "מגלן" בגילו הצעיר – 26. "מסתובבים סביבנו אנשים עם אור גדול," כתב אחד מעמיתיו, "לכל מקום אליו הולכים מדליקים את הניצוץ אצל הסובבים אותם. האור של חן היה העוצמתי ביותר שפגשתי. מבט אחד ממנו ממלא אותך בכוח לעשייה, שיחה אחת איתו ואתה מתמלא במשמעות."

רס"ן חן בוכריס, סגן מפקד יחידת הקומנדו "מגלן". נפל בעת לחימה קשה בקרב על קיבוץ נחל עוז בשבת 7.10.23. יחד עם 2 לוחמי מגלן נוספים, אפיק רוזנטל ויפתח יעבץ ז״ל. הראשונים לבוא ולהגן על המולדת מבלי להסס. כמו שנהג לומר לחייליו: "אין תירוצים – יש תוצאות".

נולד וגדל בראש-העין, אח גדול לאיתי (21), בן ללימור ואבי ובן זוגה של גל.

שגיא שירת במיל' בגדוד 8208, חטיבה 261 . לחם החל מה-07.10.23 ונפל ב-22.01.24 באסון קריסת המבנים עם עוד 20 מחבריו במרכז רצועת עזה' זמן קצר לפני סיום המשימה, כאשר הגדוד יצא לפעילות של העמקת מרחב ההגנה אל מול יישובי העוטף. שגיא יצא להילחם בטרם קיבל צו 8 מתוך אמונה, עוז ונחישות שזו משימת חייו – חיינו, להגן על מדינתנו.

בפתק שהשאיר מתחילת המלחמה כתב לעצמו "משימת העל – שמירה על חיי אדם".    

בשירותו הסדיר התגייס לחטיבת גבעתי והפך ללוחם בגדוד שקד והמשיך לקבע כרס"פ בסיירת גבעתי. לאחר שהשתחרר עבד ברשות שדות התעופה כמפקד באגף הביטחון של נתב"ג, וקיבל תעודת הצטיינות על פועלו. מנהליו כתבו עליו "שגיא היה מפקד מקצועי בכל רמ"ח אבריו, מלח הארץ, אהוב על חבריו, צנוע, ותמיד הסתובב עם חיוך כובש על פניו". על אף שעבד בעבודה המוגדרת חיונית, בגינה יכול היה להשתחרר מהמילואים, הוא לא הסכים להשתחרר ואמר: "נקראתי למשימה ואני שם עד שאסיים את המילואים".

שגיא היה אדם עם נשמה ענקית וחיוך שובה לב שלא ירד לו מהפנים, הוא תמיד חשב על האחרים, לפני שחשב על עצמו. עניו , צנוע וערכי, חבר נאמן, שהכניס רוח של שמחה וצחוק לכל מי ששהה במחיצתו. נשמה ענקית שחדרה ללבם של כולם. לשגיא היה חיבור טבעי עם הטבע. האהבה שלו למולדת בלטה בכל תחום בחייו והוא תמיד הרבה לדבר על גורל העם היהודי בארץ ישראל וזה חיזק אותו בחשיבות המשימה במלחמה שאין צודקת ממנה. מלחמה על הבית.   

במכתב שהשאיר כתב:

"אין לי ארץ אחרת במיוחד כשאדמתי בוערת, ואם למות אז על הגנת המולדת… אנשים יקרים זו הצוואה שלי: הקדישו עצמכם לאהבת המדינה, אהבת הזולת – תהיו אחד בשביל השני, והחברה שלנו תהיה טובה יותר. כן, גם אם זה אומר פחות כסף, תתרמו מעצמכם לחלשים, אל תפחדו לאהוב, לעזור לזקן/ה באוטובוס ובכל מקום אחר, וכמובן להצדיע לכל דגל ישראל שתראו בדרך. עם כל הצער שבדבר הגיע תורי, אני גאה שנלחמתי עם חבריי במשימה הכל כך חשובה הזאת. שלכם לעד, שגיא"